<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תתס"ו</h1>
<h2>דף ל:</h2>
אמנם יש לדקדק במה שכתבת שהיא הביאה עדים שגם הוא עבר על החרם, אם אותם עדים שהביא הוא שהיא עברה על דת היינו מזה שנודרת ואינה מקיימת ועוברת חרמות, נראה לי שאינו יכול להוציאה שלא בכתובה, דטעמא מאי אמור רבנן נודרת ואינה מקיימת יוצאה שלא בכתובה דמצי למימר אין אשה אלא לבנים [כתובות נ"ט ע"ב] ובעון נדרים בנים מתים [שם ע"ב ע"א], וכיון שגם הוא עובר חרמות ההוא גברא לא בעי בני ואין טענתו טענה. וגרסינן בירושלמי [כתובות פ"ז ה"ו] ניחא כולהון דאית ליה בהון נודרת ואינה מקיימת מה אית ליה בה יכול למימר אי אפשי באשה נדרנית שקוברת את בניה, הרי משמע בירושלמי דטעמא משום בני. אבל אם יש עדים מעידים עליה שעוברת על שאר דת משה ויהודית אף על פי שהוא עובר על חרמות החשוד לדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה [בכורות ל' ע"ב] ויכול להוציאה בלא כתובה בעל כרחה, דאיכא למימר דנהי דעבר עבירה שעובר על החרם מכל מקום לא היה בא על הנדה ואם משמשתו נדה תצא או בשביל אחד משאר מילי דמקריא בהו עוברת על דת משה ויהודית, ויכול לגרשה בעל כרחה ואין צריך הסכמת קהלות שהרי מצוה קא עביד. וגדולה מזו כתב הרמב"ם [אישות פכ"ד הט"ז] וזה לשונו עוברת על דת משה או עוברת על דת יהודית או שעשתה דבר מכוער אין כופין את הבעל להוציא אלא אם רצה לא יוציא ואף על פי שלא יוציא אין לה כתובה שהכתובה תקנת חכמים הוא שלא תהא קלה עליו להוציאה ולא הקפידו אלא על בנות ישראל אלו הצנועות אבל הפרוצות אין להם תקנה זו תהא קלה בעיניו להוציאה עכ"ל. וכן פירש רש"י ז"ל להשקותה כשהיא נשואה אם תסתר לאחר נישואיה שותה על ידי קינוי של אירוסין. ושלום מאיר בר ברוך.
